מחלות מעי דלקתיות- IBD 

נושא זה קרוב לליבי, וידוע לי שרבים הסובלים מבעיות אלו לא מודעים לכל האופציות העומדות בפניהם. לכן, היה חשוב לי להביא את הגישה הטיפולית שלי לבעיות אלו מתוך הניסיון הרב שצברתי בשנים האחרונות.

קרוהן וקוליטיס - מחלות מעי דלקתיות (IBD)

מחלות מעי דלקתיות  IBD) Inflammatory Bowel Disease) הינו מושג כללי לקבוצה של מחלות כרוניות המתבטאות בדלקת באזורים שונים של המעי. מחלות אלה מתאפיינות בתקופות התלקחות ורגיעה והן אינן מדבקות. תדירות ההתפרצויות משתנה בין חולה לחולה, הביטוי הקליני נרחב, הן מוגדרות כמחלות אוטואימוניות ועדיין נחשבות לחסרות מרפא. תחת מושג ה- IBD נמנות שתי מחלות עיקריות:

• 

מחלת הקרוהן   Crohn's Disease


• 

וקוליטיס כיבית  Ulcerative colitis

Crohn's Disease  - הגדרה

מחלה כרונית דלקתית לא ספציפית שחודרת את דופן המעי. האזור הנפוץ ביותר בו מתיישבת הדלקת בקרוהן הוא ה איליום הטרמינלי, כלומר, אזור הבטן הימנית התחתונה, אך היא יכולה להופיע בכל מקום במערכת העיכול. הצורה האקוטית של קרוהן דומה לדלקת התוספתן. 

Crohn's Disease -  סימפטומים (כולם או חלקם)

מספר יציאות רב ביום, שלשול מתמשך שברוב המקרים מלווה בכאבי בטן, אי נוחות בבטן, רגישות באזור המעי הדק, הגס, הקיבה ובעיקר באיליום הטרמינלי - רבע ימני תחתון של הבטן.לעיתים ניתן לראות מזון לא מעוכל בצואה. גזים, נפיחות ותחושת מלאות וכבדות לא נעימה הגורמים לסבל רב. ירידה במשקל, חום וחוסר תיאבון.עייפות ותחושה כללית של חולי, כאבי שרירים ותשישות. תחושת חוסר עניין ודיכאון.

אצל כל אחד התסמינים שונים וזה יכול להתבטא באופנים רבים.

אצל שליש מהחולים התלונה הראשונית עלולה להיות פיסורות ומצבורי מוגלה מתחת לעור מסביב לפי הטבעת, אפטות בתוך הפה.

בילדים, סממנים הקשורים במערכת העיכול כגון שלשול וכאבי בטן יכולים שלא להופיע ובמקומם יופיעו סימפטומים שלא קשורים למערכת העיכול כגון חום גבוה ולא מוסבר, ארטריטיס, אנמיה, פיגור בגדילה ועוד.

Ulcerative colitis -  הגדרה

מחלה כרונית דלקתית וכיבית במעי הגס. הסימפטום השכיח ביותר של מחלה זו הוא שלשול דמי.

אופי המחלה סוער מאוד.

Ulcerative colitis  - סימפטומים

שלשול דמי, תחושת מלאות באזור המעי הגס שהוא החלק הסופי של צינור העיכול ותפקידו העיקרי לספוג מים ומלחים וליצור את הצואה.Pancolitis   מחלה קשה בה מעורב המעי הגס כולו על כל חלקיו כולל אזור הרקטום (חלחולת) ופי הטבעת (האנוס). 

תכונות משותפות לקרוהן וקוליטיס

בקרוהן לעיתים מעורב גם המעי הגס (קולון) ובקוליטיס כיבית הוא תמיד יהיה מעורב. במקרים נדירים יכול להיווצר מצב שבקוליטיס כיבית יהיה מעורב המעי הדק כתוצאה מ "backwash ileitis" (רפלוקס של הדלקת מהמעי הגס העולה כלפי מעלה לעבר המעי הדק).

בעשרים אחוז מהמקרים במחלת הקרוהן תהיה פגיעה גם במעי הגס (בקולון), אך ללא הופעת גרנולומות. במקרים אלו שתי המחלות מאוד דומות מבחינה קלינית וגם פתולוגית. 

בשתי המחלות ישנם סימפטומים דומים מחוץ למערכת העיכול: דלקת של אחד או יותר מחלקי הענביה בעין- הקשתית, הגוף הריסי או הדמית, ארטריטיס, תופעות עוריות,  Ankylosing spondylitis - מחלת פרקים הפוגעת בעיקר בעמוד השדרה התחתון וגורמת לכאבי גב ולנוקשות. היא יכולה להופיע גם באזורים גבוהים יותר של עמוד השדרה ובפרקי הרגליים ועוד.

בשתי המחלות יש הצרויות של המעי. 

בשתיהן קיים אובדן משקל ועלול להתפתח גם חוסר תזונתי.

הרבה פעמים קשה לעשות אבחנה ולהבדיל בין קרוהן לקוליטיס כיבית מאחר ואפידמיולוגית יש דמיון רב ביחס לגיל, גזע, מין ואזורים גאוגרפים. מחלות מעי דלקתיות שכיחות במידה שווה בנשים ובגברים, אך יש סברה הגורסת שמעט יותר בנשים.  הן יכולות להופיע בכל גיל אך השכיחות הגבוהה ביותר היא בגיל ההתבגרות ועד גיל 35 לערך. המחלות שכיחות פי 2-5 בלבנים מאשר בשחורים ואוריינטלים ופי 3-6 ביהודים מאשר בלא יהודים. 

מאוד שכיח שחולי קרוהן וחולי קוליטיס כיבית ידווחו על קרובי משפחה שגם חולים במחלה. 

הסיבה הבסיסית הגורמת לקרוהן וקוליטיס כיבית אינה ידועה. כנראה מעורבות גנטית מקדימה מובילה לתגובה אימונית לגורם תזונתי או זיהומי כלשהו. 

שתי המחלות מעלות את הסיכון לקרצינומה (גידול ממאיר) במעי הגס, אך בקוליטיס כיבית זה יותר שכיח ולכן הפרוגנוזה של קוליטיס היא קשה יותר.  

פעמים רבות אני נשאלת מה ההבדל בין שתי מחלות אלה, כל כך הרבה משותף ביניהן ולעיתים קרובות קורה שרופאים מאבחנים קרוהן ובסוף מסתבר שזה קוליטיס וההפך.  

ההבדלים העיקריים בין קרוהן וקוליטיס

(הבדלים אלו הם כלליים מאוד) 

המקום הנפגע בקרוהן יכול להיות כל מקום במערכת העיכול, לעומת קוליטיס שבאופן כללי הנטייה היא יותר למעי הגס באופן ספציפי. 

בעשרים האחוזים בהם מעורב המעי הגס בקרוהן, הדלקת פוגעת במעי הגס הימני, לעומת קוליטיס, בה הדלקת נוטה יותר לפגוע במעי הגס השמאלי. 

לגבי מעורבות של הרקטום (חלחולת), בקרוהן מעורבות כזו היא נדירה, לעומת קוליטיס, שבה הוא בדרך כלל תמיד מעורב. 

מעורבות של המעי הדק נדירה בקוליטיס, פרט למצב של Backwash Ileitis. אצל חולי קרוהן המעי הדק מעורב ב- 80% מהמקרים, בעיקר באזור הטרמינל איליאום. 

גרנולומות הן ציסטות, כיבים באפיתל של המעי, תהליכי דלקת. הן מפותחות ב 50%-25% מהמקרים של קרוהן. בקוליטיס הן לא נוכחות בדרך כלל. 

בקרוהן קיימים  Skip lesions , אותם ניתן לראות בבדיקות. מדובר ב אזורים עם דלקת אשר ביניהם חוצצים אזורים נורמלים ובריאים. בקוליטיס המחלה רציפה לאורך כל האזור ואין חלקים בריאים בין האזורים המודלקים. 

קיים מצב מסכן חיים הנקרא  "Toxic megacolon"   זהו מצב קליני אקוטי שבו ישנה התרחבות של המעי הגס. המעי מאבד את הטונוס שלו ומתחיל להתנפח. ההתרחבות יכולה להיות מקטעית או טוטאלית, קוטר המעי מגיע למעל שישה סנטימטרים והטיפול הוא כריתת המעי. מצב זה עלול לקרות בקוליטיס ואינו מופיע בקרוהן. 

מצב של פיסטולות בפי הטבעת (אנוס) שכיח בקרוהן וכמעט ולא מופיע בקוליטיס. 

פיסטולות ואבצסים אבדומינליים שכיחים בקרוהן ואינם נמצאים בקוליטיס.  

אבצסים באזור הרקטום (חלחולת) שכיח בקרוהן ואינו מופיע בקוליטיס. 

ארטריטיס נדירה בקוליטיס ושכיחה בקרוהן. 

אצל חולי קרוהן בדיקת חלחולת תראה בריאה וחלקה, בקוליטיס יתקבל מראה מודלק, דיפוזי וגרנולרי. 

השלשולים בקרוהן הם בינוניים, למרות שקיימים מקרים של דימומים קשים אך הם נדירים יותר. בקוליטיס השלשולים הם קשים מאוד, ריריים ודמיים.  

בקוליטיס תמיד מופיע דימום רקטלי חזק, בקרוהן הדימום מופיע לסירוגין, כאשר ב- 25%-15% מהמקרים הוא אינו מופיע כלל. 

דופן המעי בנויה משלוש שכבות עיקריות כאשר השכבה הפנימית נקראת רירית מוקוזה. במחלת הקוליטיס הדלקת בדרך כלל לא מסננת את כל דופן המעי, היא פוגעת רק בשתי השכבות הפנימיות: במוקוזה ובסב-מוקוזה. רק במקרים קשים מאוד תיגרם פרפורציה (חירור המעי). לעומת זאת, בקרוהן, הדלקת מסננת את כל רוחב דופן המעי וגורמת לחירור. 

יש סברה הטוענת שבקוליטיס קיימות פחות ראיות לכך שיש מעורבות של גורמים נפשיים למחלה ושבקרוהן המעורבות של גורמים נפשיים היא משמעותית ביותר. נוכחתי שאין הדבר נכון בהכרח ובשתי המחלות קיימת השפעה מגורמים נפשיים ורגשיים. 

אבחון המחלה

את המחלה מאבחנים על פי שאלות מנחות כגון האם היתה ירידה במשקל, האם יש כאבי בטן, בחילות, האם היתה ירידה בתיאבון, האם יש פצעים בפה, האם קיימים בני משפחה החולים במחלה ועוד.

עורכים בדיקות דם ומחפשים האם קיימת שקיעת דם מוחשת המצביעה על מצב דלקתי בגוף, ובודקים האם יש אנמיה. אנמיה קיימת בעיקר בחולי קרוהן משום שבדרך כלל האזור שנפגע במעי הוא אזור המעי הדק הסופי   הטרמינל איליאום שבו נספג הברזל מהמזון. אך גם בקוליטיס יכולה להיות אנמיה וחסרים תזונתיים.

עורכים בדיקת קולונוסקופיה לבדוק האם קיימת דלקת ואיפה, נוכחות של גרנולומות ועוד.צילום מעי דק (רנטגן) להערכת היקף המחלה. צילום לאחר בליעת בריום מאפשר לראות האם קיימות התרחבויות והיצרויות במעי ו- Skip lesions. אם לא בטוחים באבחנה, מוציאים ביופסיה.  

אטיולוגיה (חקר הסיבות, הגורמים והמקורות)

האטיולוגיה ל- IBD אינה ידועה אך קיימת סברה שהמחלה היא מולטי-פקטוריאלית, כלומר שגורמים רבים תורמים לפריצתה. התיאוריות קשורות לגורמים גנטיים, מזהמים, אימונולוגיים, תזונתיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. 

גורמים גנטיים: חוקרים גילו שבלמעלה מ- 40% חולי קרוהן קיימת מוטציה בגן NOD2/CARD15,  אך מידע זה אינו עוזר לגלות את האטיולוגיה הגנטית מאחר ובחולי IBD  אחרים, שמאובחנים עם קוליטיס כיבית, נמצאה מוטציה בגן זה רק ב- 15% מהם ואחוז דומה נצפה בקבוצת הבקרה. למרות התקדמות המחקר עדיין לא בודד גן האחראי לסיכון מוגבר לחלות במחלה, אך בהחלט נצפתה שכיחות שונה בגזעים שונים.

גורמים מזהמים ואימונולוגיים: החל משנות החמישים, ככל שהשימוש באנטיביוטיקה הפך נרחב, נצפתה עלייה משמעותית בשכיחות המחלה אשר הופיעה בארצות מפותחות, בעיקר בארצות הברית. תיאוריית האנטיביוטיקה גורסת שמתרחש שינוי בפלורת החיידקים הטבעית של המעיים בזמן נטילת האנטיביוטיקה. הגוף הופך פחות עמיד ולעומתו זני חיידקים הופכים עמידים יותר ויותר. לאחר נטילת אנטיביוטיקה, המעי אינו מוגן על ידי פלורת חיידקים מאוזנת והוא הופך פגיע. התיאוריה השכיחה ביותר לגבי הגורמים למחלה טוענת  שמדובר בנגיף או חיידק המשפיע על מערכת החיסון וגורם לתגובה דלקתית בדופן המעי.אומנם רבים מהסובלים ממחלה זו סובלים גם מהפרעות שונות של מערכת החיסון, אך עדיין לא ברור אם הבעיות במערכת החיסון הן הגורם למחלה או שהן נגרמות על-ידה. קיים חשד שיש כמה בקטריות, פטריות, שמרים ווירוסים החשודים כמעורבים במחלה. אך דבר אינו חד משמעי או מוכח.  

גורמים תזונתיים: האדם נחשף במהלך חייו להרבה גורמים סביבתיים שעלולים לעורר נטייה גנטית.ללא כל ספק, תזונה וסביבה משפיעים על חיינו, אך יש לזכור שהנטיה משתנה מאדם לאדם. למזון יש חשיבות גדולה מאחר והוא קובע את הרכב ומצב פלורת המעי.  רבים מחולי קרוהן שתושאלו, מספרים שקודם להתפרצות המחלה הם צרכו סוכרים מזוקקים רבים ופחות סיבים, ירקות ופירות. אך קשר דומה לא נראה בחולי קוליטיס.שכיחות המחלה בארצות בעלות תזונה מערבית מודרנית נמצאת בעלייה, בתרבויות הצורכות תזונה פרימיטיבית יותר ופחות מתועשת ומעובדת המחלה אינה קיימת. אלרגיה למזון עלולה להוות גורם להתפרצות המחלה. גורם הסיכון המשמעותי ביותר שנמצא לגבי קרוהן הוא צריכה גבוהה של חלבון מהחי, מבשר, לעומת צריכת חלבון צמחי שלו היה אפקט מגן. הרעיון מאחורי זה קשור ליחס בין חומצות השומן החיוניות אומגה 6 ואומגה 3.

גורמים ותפיסות נוספות: קיימות תפיסות נוספות הגורסות שגורמי סיכון לחלות במחלה יכולים להיות צריכה מוגזמת של אלכוהול, אכילת יתר או אכילה שלא קשורה לרעב בשעות לא טבעיות, צריכה מוגברת מסוג אחד של מזון כגון חריף, יבש, מלוח, מתוק או מעבר תכוף בין סוגי מזון רבים,  שינה מיד לאחר העמסה על מערכת העיכול, משברים, חרדות, לחצים ומתחים נפשיים. 

סיבוכים סיסטמיים של IBD

תת תזונה מחוסר ספיגה של ויטמינים ומינרלים. ירידה במשקל.ארטריטיס, בעיקר פריפריאלית, המערבת את המפרקים הגדולים בידיים והרגליים ופחות בעמוד השדרה. תופעות עוריות, אפטות בפה.מחלות כבד.

הטיפול הקונבנציונלי המקובל

הטיפול הקונבנציונלי במחלות מעי דלקתיות מתחלק לטיפול תרופתי ולטיפול כירורגי.

הטיפול התרופתי יכול להגיע בצורת כדורים לנטילה דרך הפה, חוקנים, נרות והיום מדברים על מחקרים המציעים טיפול בזריקות. הטיפול מבוסס על נטילת תרופות המונעות את הדלקת בצורות שונות וגורמות לירידה בכושר החיסוני של הגוף, השכיחים ביותר הם הסטרואידים. 

תרופות נוגדות דלקת לדוגמא הן אסכול, רפאסל, דיפנטיום, סלאזופרין, פנטזה וקורטיקוסטרואידים כגון: פרדניסון ובודסון.

תרופות אנטיביוטיות כגון ציפרוגיס, פלג'יל ואריטרומיצין, גם הן יכולות להיות חלק מהטיפול התרופתי במחלה.

תרופות נוספות הן מטוטרקסט ואימורן אשר מדכאות את מערכת החיסון.

נעשה גם שימוש באימודיום על מנת להפסיק שלשולים.

תרופה בשם 'רמיקייד', הביאה ישועה לחולי הקורהן, מאחר והיא הביאה להפוגה במחלה.

היום מדברים על מחקרים חדשים גם בייצור דור חדש של תרופות נוגדות דלקת וגם מחקרים אשר מובילים לטיפול בחומרים חלבוניים המיוצרים בגוף וידועים כבעלי תפקיד במערכת החיסונית. הייצור נעשה מחוץ לגוף בשיטת ההנדסה הגנטית.

כאשר חולה לא מגיב לטיפול התרופתי נעשית התערבות ניתוחית לכריתת חלקים מודלקים מהמעי.

תרופות אנטי דלקתיות וסטרואידים - תופעות לוואי

תופעות הלוואי של תרופות אלו הן רבות. חלקן שכיחות יותר וחלקן פחות. אומנם, היום קיימות תרופות עם מינימום תופעות לוואי, אך עם זאת, עדיין מדובר על טיפול מדכא ולא מרפא, כאשר מדכאים בעיה הגוף נוטה לגבות מחיר.

כל מי שקיבל אי פעם סטרואידים מכיר את תופעות הלוואי הלא נעימות כגון התנפחות והשמנה מהירה, נפיחות בפנים, שיעור יתר ואקנה. תופעות לוואי נוספות הן עיכוב בגדילה, נשירת שיער, בריחת-סידן, שינויים קיצוניים במצבי הרוח וקשיי הירדמות ושינה.

תופעות לוואי שכיחות פחות של פרדניסון יכולות להיות גם חולשת שרירים, החלמה איטית של פצעים, כאבי ראש, בלבול, בחילות והקאות, אולקוס ואי ספיקת לב.

תרופות אנטיביוטיות - תופעות לוואי

אנטיביוטיקה מחלישה את מערכות ההגנה של הגוף, מפרה את האיזון החשוב של חיידקי המעי הידידותיים ומותירה את הגוף עם יכולת קטנה להתמודד ולהתגונן מפני דלקות וזיהומים. אנטיביוטיקה מגבירה את הסיכוי לפיתוח אלרגיות, קנדידה ועוד.

 

'רמיקייד' - תופעות לוואי

החברה המשווקת את התרופה הודיעה שהיא מכפילה פי שלוש את הסיכון ללקות בסרטן דם קטלני, היא מתערבת במערכת החיסונית ועלולה לגרום לצניחה משמעותית במספר כדוריות הדם הלבנות, הנלחמות בזיהומים ובכך להגביר את סכנת הזיהומים. חלק מהחולים שנטלו את התרופה לקו בשחפת ואזהרות חדשות לגבי התרופה הולכות ומתווספות.

ניתוחים - תופעות לוואי
הסרת חלק מהמעי פוגעת בעיכול, גורמת לחסרים תזונתיים, עלולים להיות סיבוכים כגון הידבקויות וחסימות מעי, התפתחות "פאוצ'יטיס"- דלקת בפאוץ' שיוצרים בניתוח על מנת להחליף את הרקטום וכמובן פוגעת באיכות חייו של האדם.

הניתוח מקל אך אינו מרפא את המחלה, ובדרך כלל הדלקת חוזרת לאזורים במעי שהיו קרובים לחלקים שהוסרו בניתוח.  למרות ההקלה והיעלמות הסימפטומים יש לצפות שהמחלה תחזור בכל רגע נתון. מכאן, שאין בתרופות תקווה לריפוי אלא רק דיכוי סימפטומטי, אך אגדיל ואומר, שטיפול תרופתי גם עלול למנוע החלמה ספונטנית שאכן קיימת.

בניסויים שערכו על חולי קרוהן שטופלו בפלסבו מצאו שקיימת רמיסיה ספונטנית! בחולים שלא טופלו קודם לכן בסטרואידים היתה רמיסיה אצל 41% מהנחקרים לאחר ארבעה חודשי טיפול, ואצל 23% הרמיסיה נמשכה לפחות שנתיים. אך אצל הנחקרים שטופלו קודם בסטרואידים רק 4% מהם עברו רמיסיה ספונטנית.

אומנם, מרבית החולים ממשיכים בחיים פעילים ורגילים בין ההתפרצויות, אך הצורך בטיפול רפואי מתמשך ו / או באשפוז בבית החולים פוגע מאוד באיכות החיים ובמצב הנפשי.

הטיפול הנטורופתי

על מנת להבין יותר מהי נטורופתיה ניתן לקרוא כאן: "מהי נטורופתיה"

חומר למחשבה: מחלות מעי דלקתיות לא קיימות כלל בתרבויות פרימיטיביות. לעומת זאת, שכיחות מחלות אלה גבוהה מאוד וממשיכה לגדול במדינות בעלות תזונה מערבית.

חלק ממטרות הטיפול הן לספק חסרים תזונתיים שמאוד שכיחים בחולי IBD. כאשר המעי מודלק קיימת בעיית ספיגה של ויטמינים ומינרלים מהמזון. מטרות נוספת בטיפול הן נושא האלרגיה למזון, התייחסות למצב הדלקתי ותמיכה כללית פיזית ונפשית. אלה נעשים על ידי תזונה ותוספים מיוחדים, צמחי מרפא וטיפולי גוף-נפש כגון דמיון מודרך.

תזונה
בסרום ובצואה של חולי IBD נמצאו רמות גבוהות של פרוסטגלנדינים ברירית של המעי הגס.

* הערה: פרוסטגלנדינים הם חומרים דמויי הורמונים הבנויים מחומצות שומן, הם תוצרי פירוק של חומצה ארכידונית בגוף והם יכולים לעודד דלקת כתלות בהרכבם ומסלולם.

על ידי הכוונה תזונתית לנטרל את התהליך הדלקתי. ניתן לכנות זאת "משחק חומצות שומן". כאשר מכוונים את התזונה לצריכת רמות גבוהות של חומצת השומן החיונית אומגה 3 תוך הפחתת מזונות המכילים חומצות שומן אחרות, הדבר מוביל להפחתת התהליך הדלקתי במעי.  כאמור, פרוסטגלנדינים מורכבים מחומצות השומן, כאשר חומצות השומן יטו להיות יותר רוויות, כך הפרוסטגלנדינים יעצימו את התהליך הדלקתי בגוף.

אם כך, איזה סוגי מזונות יגרמו לגוף לייצר דלקת? ואילו מזונות יגרמו לגוף להפחית דלקת?  האם כדאי לקחת תוספי מזון או צמחי מרפא?

על כל אלא תוכלו לקרוא כאן

צרו קשור לקביעת תור ליעוץ וטיפול:  09-7677621 או office@ayahod.com